• GoTogether

טל לכיש על המעבר שלה לאימהות

ההריון היה מסע מטורף לכשעצמו, הגוף משתנה, אדם קטן נוצר בתוכי ועקבתי אחריו בשקיקה, מדמיינת איך הכל הולך להיראות, התרגשות.



ואז הגיעה השנייה הזו שהוא הגיח לעולם. בשנייה הזו לא רק הוא נולד, זה הרגע בו אני נולדתי כאמא. הכל השתנה כל כך.




להגיד שאף אחד לא ניסה להכין אותי למה שעומד לקרות זה לא מדויק, כולם מנסים, בדרכים וצורות שונות אם כי לא תמיד תואמות למסע האישי שלי. גם במעבר להורות יש צירי לידה, הם לא סדירים, מפתיעים, העוצמות חזקות, הקושי נוכח.




המעבר להורות רחוק מלהיות צרוף רק בהתרגשות ורגעים מיוחדים, ההתחלה בעיקר מבלבלת, מלאה ספקות, רגשות מעורבים, בכי. הדינמיקה המשפחתית אחרת, סדרי העדיפויות שונים, הספונטניות דועכת, השגרה מתישה ובעיקר תחושת הלבד אורבת בכל הזדמנות.


האושר הקטן שלי לא הגיע עם חוברת הדרכה, ניסיתי וטעיתי ולמדתי איתו כל יום, כל שנייה. השיתוף חשוב מאין כמותו, ההומור, ההבנה שהמסע הזה הוא חתיכת אתגר שמורכב הרבה יותר מתמונת החיוך הראשונה או מקקי גב.


ההורות לא פשוטה, אבל כן, בסוף היא הפלא הכי גדול שקרה לי, האהבה הכי עזה שחוויתי והמשמעות העמוקה ביותר שידעתי.

הוא הילד הכי שלי בעולם ואני האמא הכי טובה לו, לתמיד ❤




0 צפיות